שמיר ואח' נ' הלה הנדסה בניה וייזום (1998) בע"מ

פסק דין

הנתבעת בנתה בעבור התובעים את ביתם ברחוב הרימון 33 בכפר חנניה, ( להלן: "הבית"), וזאת בהתאם להסכם בנייה, שנחתם בין הצדדים מיום 17.3.04, (להלן: "ההסכם"). לאחר מסירת החזקה בבית לידי התובעים, הגישו התובעים תביעה זו שבפניי, לפיצוי בגין ליקויים, איחור במסירת הבית, ירידת ערך וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

לאחר שנשמעו העדויות ניתן על ידי פסק דין שבמסגרתו חייבתי את הנתבעת בתשלום סכומים שונים, בשל האיחור במסירת הבית, ליקויים שונים, וכן הוצאות.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק דיני, וביהמ"ש קיבל את ערעורם של התובעים, כאשר קבע, כי יש להחזיר את התיק לשולחני בנוגע לשתי סוגיות בהם לא פסקתי פיצויים:

ירידת ערך בשל גודל שני חדרים.

עוגמת נפש.

כמו כן קבע כי בפסק הדין פורטו שני מועדים הנוגעים למועד המסירה על פי ההסכם, ויש לקבוע מהו המועד הנכון.

לאחר שהתיק הושב לשולחני, קבעתי מועד לדיון, ומשלא צלחה הדרך להביא הצדדים לכדי הסדר נשמעו הראיות וניתן פס"ד.

מטעם התובעים, הוגשו חוות דעת מומחה מר אלי סידאווי והתובע מס' 1 בעצמו, ומטעם הנתבעת נחקר המומחה מר מוטי זייד וכן המומחה מר איהב ג'אג'הא. באי כוח הגישו סיכומיהם בכתב, ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומיהם.

דיון:

כאמור לעיל, כבר ניתן פס"ד בעניין המחלוקות בתיק זה ומשכך בפסק דיני זה לא אדרש אלא לנושאים , כפי שהורני ביהמ"ש המחוזי.

מועד מסירת החזקה;

לכאורה מופיעים בפסק דיני שני מועדים, הראשון 6.9.06, והשני 19.5.06. ביהמ"ש המחוזי קבע כי על ביהמ"ש להבהיר איזה מועדים הוא הנכון.

בהסכם לכתחילה הוסכם כי מועד המסירה יהיה 24 חודשים לאחר תחילת ביצוע עבודות הבנייה, בנספח השינויים שונה המועד וקוצר ל- 21 חודשים. עוד נרשם כי אם יימסר הבית באיחור של עד 90 יום לא ייחשב הדבר כהפרה.

בפסק דיני התייחסתי למועד זה וקבעתי כי לכתחילה היה על הנתבעת למסור את הבית ביום 6.9.06, כלומר 21 חודשים ועוד 90 ימי החסד.

אולם הפסיקה קבעה, כי לעניין הפיצוי המוסכם, מקום שהמסירה בוצעה לאחר ימי החסד שנקבעו בהסכם, יש לכלול אותם במניין הימים, ומשכך, למעשה להפחיתם, וחזרנו ל -21 חודשים, ולכן נקבע בסיפא של חלק זה בפסק דיני כי היה על הנתבעת למסור את החזקה בבית ביום 19.5.06.

גודל החדרים;

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי טעות יצתה מלפניי כאשר קבעתי שאין כל ירידת ערך בשל גודל החדרים.

אין מחלוקת עובדתית, כי גודלם של החדרים הינו 2.56 במקום מסוים ו – 2.58 במקום אחר, כלומר הגודל נופל מ- 2.6 מ"ר אורך חדר, הנקוב בתקנות.

סעיף 2.04(א)(1) לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 קובע כי רוחבו המינימאלי של חדר מגורים (המרחק בין הקירות) יהיה לפחות 2.6 מטר. סעיף 2.04(ג) לתוספת השניה קובע כיצד יחושבו המידות המינימאליות: